תגיות

, , ,

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. [בראשית ו'].
בהמשך פרשתנו מסופר על שני 'דורות' מקראיים, האחד הוא דור המבול, והשני – "דור הפלגה".
מה התרחש עם דור הפלגה?
וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.

אמת, שמי שמורגל בלקסיקון הדתי עלול להתבלבל לרגע בין "נעשה לנו שם" לבין "השם" שהוא הכינוי החילופי המקובל ל'אדני' או 'יהוה', אבל ננסה לקרא את הפסוקים כפשוטם ונראה מיתוס מעניין מתוך המיתולוגיה היהודית.
"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר.. פן נפוץ על פני כל הארץ"
העם המקומי עושה חושבים: נברא עולם, אוכלוסיה הולכת מתפתחת, מה עושים עכשיו? מה הכי טוב לחברה? איך שומרים על הסדר?
וההחלטה שמתקבלת ברוב עם [החלטה שהיום יש כאלו שחולמים עליה] גלובליזציה מקסימלית: נאסוף את כל בני אנוש הקיימים. לבנתיים הם לא רבים, נאגד אותם תחת שלטון אחד שידאג לכולם, ולבני אנוש תהיה אורה ושמחה. פתרון פשוט לכאורה, מסודר ומאורגן.

מגדל בבל

"הבה נבנה לנו עיר ומגדל"

אבל האלוהים היושבים בשמים (וכבר אסביר מדוע נקטנו לשון רבים) מנתרים ממקומם בבהלה:
וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
אבוי! לבני האדם תהיה אחדות. ואם כל בני האדם יחדיו, הלא אנו בסכנה!
מעוררת מחשבה הטענה הזאת – האם באמת לו היו כל בני האדם דוברים שפה אחידה וחיים ביבשת אחת בעלת תרבות אחת. האם קטנים סיכויה של הדת לשרוד?
בריבוי הדתות והאמונות הקיים בעולם אינדבדואלי ומורכב כנראה שנמצא שהתשובה חיובית.

כך או אחרת, אלוהים מתייעצים יחדיו, ונוכל למצא זאת בלשון המקרא:
הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
כמו שראינו כמה פסוקים קודם לכן בתאור התייעצות בני האדם עם עצמם "ויאמרו איש אל-ריעהו, הבה נלבנה לבינים"..
ומתקבלת לה ההחלטה במרומים – יש לשמור על מידור מקסימלי בין בני האדם ולהעסיק אותם בהבדלים ומלחמות בינם לבין עצמם.
וכמובן – האלוהים בכח ידו ובזרועו הנטויה מצליח לפזר ולבזר את בני האדם על פני הארץ בשפות שונות ודעות שונות:
וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
ולאלוהים תבא השקט ובטחה.

שבת שלום!