תגיות
אבימלך, אברהם, גרר, יעקב, יצחק, פרשת השבוע, פרשת לך לך, פרשת תולדות, רבקה, שובניזם, שרה
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. [בראשית כ"ה]
וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה.
וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.
אמנם חוקרי גנטיקה לא מעיזים לייחס באופן אבסולוטי תכונות לתורשה, אבל בפרשת השבוע פרשת תולדות נדמה שניתן לראות אי אלו תכונות מסוימות שדבקו ביצחק בן אברהם.
אם נדלג שבועיים אחורה לפרשת לך לך נגלה, כי אברהם התחיל בבחירתו המתוחכמת משו שלא לגלות על טיב יחסיו עם שרה אשתו, זאת כמובן מתוך דאגה לשלומו האישי.
"וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ–לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ."
אלא שכאשר פרעה "קנה" את הסיפור וחשב ששרה הינה אחות אברהם, הוא הרשה לעצמו כמובן לקחתה למיטתו בעוד אברהם מתארח במצרים. בעקבות כך אלוהים מעניש אותו ב"נגעים גדולים", ובשלב זה פרעה מבין משום מה ששרה היא אשת אברהם וזהו עונש על שלקחה לביתו. ומיד משלח את אברהם ושרה ופוטרם לשלום.
והנה, בנו של אברהם – יצחק, ונכון גם לציין; בנה של שרה, אותה שרה שנלקחת להיאנס אצל פרעה לאור התרגיל של בעלה – אברהם.
אותו יצחק שלבנתיים נישא לרבקה, מהגר (מאותן סיבות אגב – רעב) אל ארץ גרר.
ואם ציפינו להפקת לקחים לאור הסיפור הכואב של אם המשפחה, נתבדה קשות.
כמו בשידור חוזר, דואג יצחק לעצמו באמירה "אחותי היא", ושוב כמו אז בימי אביו ואמו, הוא בוחר להפקיר את האשה לידי תאוותיהם של אנשי המקום.
אלא שהפעם, נס קורה לרבקה, ואבימלך תופס את יצחק "על חם" בשעת מעשה עם רבקה, ומגלה שהיא איננה אחותו:
וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת-אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ, אָשָׁם.
אבימלך מלך גרר בשונה מפרעה במצרים, סומך על בני ארצו ועל הציות לו, ומזהיר את העם לבל יגעו לרעה במשפחתו של יצחק.
יצחק ואבימלך מתפייסים. ציור: אהובה קליין
לא מפתיע אם כן שרבקה בוחרת לשקר ליצחק בערוב ימיו על מנת שהבן החביב עליה – יעקב, יזכה בברכתו במרמה.
"וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי, יוֹם מוֹתִי. וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צָיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי–וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת..
וְרִבְקָה שֹׁמַעַת.. וְרִבְקָה, אָמְרָה, אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ, לֵאמֹר.. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי–לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ-נָא, אֶל-הַצֹּאן, וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב.
וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ, וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי? וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ, וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה.
וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ.. אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח-לִי. וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, וַיָּבֵא, לְאִמּוֹ; וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ, בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה, עַל-יָדָיו–וְעַל, חֶלְקַת צַוָּארָיו. וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר עָשָׂתָה, בְּיַד, יַעֲקֹב בְּנָהּ..
וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי?
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו, אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ–עָשִׂיתִי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי; קוּם-נָא שְׁבָה, וְאָכְלָה מִצֵּידִי–בַּעֲבוּר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.."
שבת שלום!
הבנת המקרא 