פרשת האזינו

תגיות

פרשת האזינו, פרשת השבוע

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. [דברים ל"ב]

אנו לקראת סיום מחזוריות חמשת חומשי התורה, טרם פטירתו של משה והעברת ההנהגה לידי יהושוע תלמידו אשר יכניס את העם אל הארץ המובטחת.
והדברים באים לידי ביטוי בחוזים אשר כורת האל עם עמו ובהצהרותיו הדרמטיות.

בפרשת כי תבא במעמד הכתרת עם ישראל לעם, עמדנו על המשמעות שבהגדרת האל את עמו כ'עם' ואת האל כ'אלוהיו'.
בפרשתינו מצויינת הבגידה בתואר ע"י העם, והתוצאה –
הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם – וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.

כמו שראינו האל בוחר בצורת עונש על בסיס ההדדיות – אם העם לא מתנהג כעם, האל לא יתנהג כאלוהיו.
וקודם לדברים אומר זאת האל במילים פשוטות יותר –
וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם – אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם.

במילים אחרות אומר האל – נראה אתכם מסתדרים לבד..

שוב אנו מוצאים כי בסופו של דבר מערכת היחסים בין האל לעם לא בנויה כמערכת בין כח עליון ובני אדם נחותים המקבלים הוראות.
בראיה האלוהית כפי שחושף בפנינו התנ"ך, היחסים בין האל ועמו הם כבין שותפים שווים.
האל יתן את חסותו לעמו, אבל בתמורה העם בהתנהגותו הראויה ובעבודת האל יתן את הכתרתו לאלוהיו.

כפי שכבר ציינו הדברים מתבטאים באמירה החז"לית המפורסמת "קודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד הם".
תרגום: אלוהים, התורה ועם ישראל, הלא הם אחד.
אין אלוה ללא עמו, אין עם ללא אלוהיו. והחלק שמקבע זאת ומקשר בינהם הוא – התורה.

האלוהים היהודי איננו כאלוהי הנצרות או האיסלאם שחיבורו הוא עם כל בן אנוש שיקבל את אמונתו ויצטרף לשורות מאמיניו.
האלוהים היהודי הוא כזה אשר תורתו קיימת בידו עוד לפני בריאת עולמו, וכדברי חז"ל "מסתכל בתורתו ועל פיה בורא את עולמו".
האלוהים היהודי זקוק לעמו עוד מרגע בריאת העולם (כפי שכתוב בתורתו) וזה רק עניין של זמן עד שיווצר אותו עם והאלוהות תבא דרכו לידי ביטוי.
וכמאמר הנביא ישעיה – "ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד קצה הארץ". [ישעיה מ"ט].

"כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא"

גם בסוף הפרשה כאשר אלוהים מצווה על משה להשקיף אל הארץ המובטחת מרחוק ולללכת "להיאסף אל עמיו", אלוהים מציין ענישה על בסיס הדדיות –
עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

תפקידו של משה (ואהרן) במערכת היחסים עם אלוהיו הייתה לקדש את שמו אל מול העם, וכאשר קיבל את ההוראה לדבר אל הסלע שיוציא מים אל העם הצמא ולהראות לעם את גודל הנס של אלוהים, בחר משה להכות את הסלע.
ועל כך אומר לו אלוהים – "יען אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל".
ומהו חלקו של האל במערכת יחסים זו?
קידושו של משה כמנהיג העם. משה אשר הוביל את העם בכל דרך החתחתים מאז היותם עבדים במצרים. מחכה לשעת השיא – הכנסת העם אל הארץ המובטחת עליה הוא מספר להם מרגע יציאתם את מצרים.
ואת זה מנשל ממנו האל בהדדיות כמו אומר לו – "אתה לא קיימת את חלקך בעסקה, אני לא אקיים את חלקי".
אתה לא האדרת את שמי כראוי – גם ממך ימנע הכבוד.

שבת שלום!